מסע מנהיגות לאולימפוס – חמישה ימים של התמודדות, חיבור וחוסן אישי

מסע המנהיגות לאולימפוס שילב שמונה שבועות של הכנה בארץ עם חמישה ימים של סדנאות, טיפוס וחוויה קבוצתית משותפת. המיזם, בהובלת המאמן המנטלי אלעד פזי ובהשתתפות אורן סמדג׳ה ופיטר פלצ׳יק, חיבר בין התמודדות אישית לבין תמיכה קבוצתית. קרן אופק הצטרפה לצוות ולמערך ההפקה של הפיילוט, ובמהלך הדרך חוותה בעצמה את האתגר של מי שרגילה לעזור לאחרים ונדרשת ללמוד גם לקבל עזרה.

עוד לפני המפגש בשדה התעופה, היו שאלות. האם אצליח להתמודד עם המסע? איך ארגיש בתוך קבוצה של אנשים שאינני מכיר? האם אצליח להתחבר? ומה יקרה ברגע שבו יהיה לי קשה?

אלה היו חלק מהחששות שקרן תיארה כשחזרה מהאולימפוס. הם ליוו את ההיערכות ואת ההחלטה לצאת, ובהמשך פגשו מציאות של חיבור בין המשתתפים, תמיכה הדדית ורגעים מרגשים. לאורך חמישה ימים, השיחות בסדנאות וההתמודדות על ההר הפכו לחלק מאותה חוויה.

עבור קרן, המסע היה גם התנסות מקצועית חדשה וגם מפגש אישי עם חוסר ודאות. היא הגיעה כחלק מהצוות, עם האחריות ותשומת הלב שמלוות אותה בהפקות, ומצאה את עצמה עוברת תהליך לצד המשתתפים.

איך נוצר החיבור בין קרן אופק למסע המנהיגות?

החיבור התחיל בכנס שבו אורן סמדג׳ה הגיע להרצות. הוא התרשם מהארגון, מההפקה ומהניהול של האירוע, והציע לאלעד פזי לפנות לקרן כדי לבחון שיתוף פעולה.

המיזם כבר היה בתהליך התגבשות באותה תקופה. אלעד, פסיכולוג נבחרת הג'ודו של ישראל ושל אורן סמאג׳ה ופיטר פלצ׳יק, יצר קשר עם קרן והזמין אותה לפגישה. בתחילה היא רצתה להצטרף למסע כמשתתפת. בהמשך, לאחר שהמיזם לא יצא לפועל בניסיונות קודמים, הוא ביקש ממנה להיות חלק מהצוות.

מבחינת קרן, זו הייתה כניסה לעולם מעט שונה מההפקות המוכרות לה. המסע שילב אירוח, תוכן ועבודה קבוצתית עם יציאה להר והתמודדות בתנאים שהיא עצמה טרם חוותה.

ההחלטה להצטרף הייתה כרוכה גם בנכונות ללמוד. המסע הוגדר כפיילוט, וחלק מהתפקיד של קרן היה להתנסות במתכונת הקיימת, לזהות מה עובד היטב ולהבין היכן אפשר לשפר את ההפקה ואת חוויית המשתתפים בהמשך.

מהו מסע מנהיגות לאולימפוס?

מסע המנהיגות לאולימפוס נבנה כתהליך שמשלב הכנה, עבודה אישית וחוויה בשטח. המפגש עם ההר היה חלק מתוכנית רחבה יותר, שכללה סדנאות, שיחות והזדמנויות להתבונן בדפוסי ההתמודדות של כל משתתף.

המסגרת אפשרה לעסוק בשאלות של מסוגלות, אמון וקבלת עזרה מתוך חוויה ממשית. החששות שעלו לפני היציאה קיבלו הקשר בתוך הקבוצה, וההתמודדות בדרך הביאה איתה מצבים שאי אפשר לתכנן מראש עד הפרט האחרון.

בפיילוט תוארו כמה מרכיבים מרכזיים:

• הכנה מוקדמת בארץ: שמונה שבועות שכללו מפגשי זום ותוכנית כושר.
• סדנאות התפתחות אישית: עבודה סביב שאלות אישיות, דמויות מעולם האולימפוס והמשמעות שהמשתתפים מצאו בהן.
• פעילות בקבוצות ובמליאה: מפגשים בהרכבים שונים לאורך המסע.
• טיפוס ולינה בבקתה: יציאה מהסביבה המוכרת והתנסות בחיי קבוצה בתנאים אחרים.
• מפגש סיכום: זמן לעיבוד החוויה ולשיתוף במה שכל אחד עבר.

השילוב בין המרכיבים יצר רצף: מההיערכות בבית, דרך המפגשים וההליכה, ועד להתבוננות בחוויה לקראת סיום המסע.

שמונה שבועות של הכנה לפני היציאה

המסע התחיל למעשה עוד בישראל. במשך שמונה שבועות נערכו מפגשי זום והמשתתפים קיבלו תוכנית כושר לקראת היציאה.

לתקופת הכנה כזאת יש חשיבות בתוך תהליך קבוצתי. היא יוצרת מסגרת לקראת החוויה ומאפשרת להתחיל להיערך אליה בזמן שהחיים הרגילים נמשכים. אצל המשתתפים, ההיערכות התקיימה לצד שאלות על היכולת האישית ועל המפגש עם אנשים חדשים.

קרן הדגישה בתיאור שלה את המקום המרכזי של ההתמודדות המנטלית. עם זאת, המסע כלל גם טיפוס, מאמץ ותנאי מזג אוויר שהשפיעו על ההתקדמות. לכן, ההתאמה למסע כזה צריכה להיבחן בהתאם למסלול, לדרישות ולמצבו של כל משתתף, כחלק מההיערכות אליו.

החוויה שקרן מתארת מעידה בעיקר על השינוי בתחושת המסוגלות שלה: החששות שהיו לפני היציאה פגשו בהמשך עשייה, תמיכה והתנסות בפועל.

המפגש בשדה: כשהקבוצה מתחילה לקבל פנים

קרן זוכרת את המפגש בשדה התעופה כרגע של חיבוקים, התרגשות וחיבור. אחרי תקופת ההכנה, הגיע הזמן לצאת יחד לדרך.

החשש מפני קבוצה לא מוכרת היה חלק מהסיפור של המשתתפים. השאלות על ההשתלבות ועל ההיכרות ליוו את הציפייה למסע, ולכן לחיבור הראשוני הייתה משמעות מיוחדת.

משדה התעופה המשיכה הקבוצה למלון, שבו החלו האירוח והסדנאות. התוכנית כללה עבודה בשתי קבוצות, עם אורן ופיטר, ובהמשך מפגשים של הקבוצה כולה. המעבר בין ההרכבים היה חלק מהפעילות המשותפת בתחילת המסע.

בתיאור של קרן, תחושת הקרבה בין האנשים הייתה אחד הדברים הבולטים בחוויה. היא ליוותה את הקבוצה גם כשהמסגרת השתנתה והמסע עבר מהמלון אל ההר.

הסדנאות: לתת מקום לשאלות האישיות

ביומיים הראשונים נערכו סדנאות העצמה והתפתחות אישית. אחת הפעילויות שתיארה קרן עסקה בבחירת דמות מעולם האולימפוס ובהתבוננות בסיבות לחיבור אליה.

המשתתפים התבקשו לחשוב איזו דמות מדברת אליהם, מה בתיאור שלה פוגש אותם ואיך הדברים מתחברים לחייהם. הפעילות פתחה מקום לשיחה אישית בתוך המסגרת הקבוצתית.

שאלות כאלה מאפשרות להתחיל לבטא תחושות שלפעמים קשה להציג ישירות. הבחירה בדמות נותנת נקודת מוצא, שממנה אפשר להתקדם לשיחה על שאיפות, קשיים ודפוסי התנהגות.

לפי קרן, הסדנאות היו חלק משמעותי מתהליך ההתפתחות שעברו המשתתפים. בהמשך נוספה אליהן ההתנסות על ההר, שהביאה את הקבוצה למצבים חדשים של מאמץ, עזרה וחוסר ודאות.

האתגר האישי של קרן: להסכים להיות גם בצד שמקבל עזרה

אחד החלקים האישיים ביותר בסיפור של קרן קשור לתפקידה בתוך הקבוצה. כמפיקה, היא רגילה להכיר את הפרטים, להיערך לצרכים ולתת מענה כשמישהו זקוק לעזרה.

על ההר היא פגשה מצב אחר. היא הכירה את ההיערכות ההפקתית, אבל את הטיפוס עצמו חוותה לראשונה לצד המשתתפים. האפשרות שמישהו יזדקק לעזרתה בזמן שהיא עצמה מתקשה עוררה בה חשש.

בסופו של דבר, היא אכן נזקקה לעזרה. זה היה רגע משמעותי דווקא משום שהוא נגע בהרגל עמוק שלה: להיות מי שדואגת לאחרים ומעניקה להם תמיכה.

בתוך מסע שעוסק במנהיגות ובחוסן, החוויה הזאת פתחה עבורה שאלה אישית על היכולת להישען על אחרים. האחריות לקבוצה נשארה חלק ממנה, ובמקביל היא נדרשה לתת מקום לצרכים שלה.

זה גם מה שמעניק לסיפור שלה עומק. קרן מתארת את המסע מתוך מעורבות מלאה: היא הייתה חלק מהצוות, וגם אדם שמתמודד, חושש ולומד במהלך הדרך.

הלילה בבקתה: מיטות קומתיים וצחוק בחדרים

לפני ההגעה לבקתה, קרן חשבה גם על תנאי האירוח. היא תהתה איך המקום ייראה, מה תהיה רמתו ואיך המשתתפים יקבלו את המעבר מהמלון.

בפועל, לדבריה, החששות התגמדו. הקבוצה הגיעה לבקתה נעימה עם אוכל טעים, והלינה המשותפת הפכה לאחד הרגעים הזכורים במסע.

המשתתפים ישנו בחדרים משותפים עם מיטות קומתיים. קרן תיארה חדר של כשמונה נשים וחדר של כשניים־עשר גברים, כולל אנשי צוות. בשעה עשר כובו האורות, והצחוק שנשמע מהחדרים החזיר אותה לתחושות של טיולים ומסגרות קבוצתיות מהעבר.

דווקא הפרטים הפשוטים האלה מספרים משהו על החוויה. אחרי הסדנאות וההליכה, הקבוצה נפגשה גם במרחב יומיומי ומשותף. הלינה בבקתה הוסיפה למסע קרבה מסוג אחר, דרך ההומור והשהות יחד.

מה קרה כשהדרך לפסגה נעצרה?

למחרת המשיכה הקבוצה בטיפוס, אך רוחות ושלג מנעו את ההגעה לפסגה. המשתתפים חזרו לבקתה.

זהו חלק מהותי בסיפור המסע, וחשוב לתאר אותו כפי שהתרחש. הקבוצה יצאה עם יעד, ובשטח פגשה תנאים ששינו את התוכנית. הפסגה לא הושגה, והחוויה המשיכה מתוך המציאות שנוצרה.

בתיאור של קרן, תחושת המשמעות של המסע נשענה על מכלול הדברים שעברו יחד: ההתמודדות, הקשרים, הסדנאות והרגעים האישיים. החזרה מההר הייתה חלק מאותו מכלול.

עם ההגעה לבקתה, לאחר הניסיון להתקדם לפסגה, חיכתה למשתתפים הפתעה שחיברה אותם בחזרה לבית.

המכתבים מהבית שחיכו בבקתה

מאחורי הקלעים, תמר יצרה קשר עם אנשי הקשר של המשתתפים וביקשה מהמשפחות להכין מכתבים אישיים. היא הסבירה את מטרת הבקשה, והמכתבים חיכו לקבוצה בבקתה.

אחרי הקור והמאמץ, כל משתתף קיבל מילים שנכתבו עבורו בבית. קרן עצמה קיבלה מכתב מילדיה ואחותה, ותיארה את ההתרגשות ואת תחושת התמיכה שהביאה איתה הקריאה.

תוכן המכתבים נשאר אישי. הצוות לא קרא אותם, ולכן לכל אחד היה מפגש פרטי משלו עם הדברים שכתבו לו האנשים הקרובים אליו.

הרגע הזה הוסיף למסע חיבור בין מה שקורה על ההר לבין החיים שמהם יצאו המשתתפים. השאלות והחששות שליוו את ההחלטה לצאת היו מוכרים בחלקם גם למשפחות, והמכתבים הביאו את הקול שלהן אל תוך החוויה.

מבחינה הפקתית, זו הייתה מחווה שדרשה תיאום והכנה מראש. המשמעות שלה נבעה מהאופי האישי שלה ומהעיתוי שבו פגשה את המשתתפים.

היום החמישי: לעצור ולהבין מה עברנו

ביום החמישי אחר הצהריים התקיים מפגש הסיכום. לפי קרן, ההתרגשות בחדר הייתה גדולה, והמשתתפים בכו במהלך המפגש.

אחרי ימים של פעילות משותפת, הסיכום נתן מקום לעצור ולעבד. הוא אפשר להתבונן בחששות שלפני היציאה, במפגשים עם האנשים ובמצבים שכל אחד חווה בדרך.

קרן תיארה כיצד תחושת חוסר הביטחון הראשונית פינתה מקום לתחושת מסוגלות ולחיבור. מבחינתה, המסע קיבל משמעות של חוסן נפשי לצד ההתפתחות האישית.

זו עדות לחוויה שלה ולמה שראתה בקבוצה, ולא הבטחה שכל משתתף עתידי יעבור תהליך זהה. לכל אדם יש נקודת פתיחה משלו, והמשמעות שהוא מוצא במסע נבנית מתוך ההתנסות האישית שלו.

גם ההפקה לומדת: מה המשמעות של פיילוט?

המסע הראשון הוגדר כפיילוט, והמשתתפים ידעו זאת. עבור הצוות, הוא היה הזדמנות לבחון את התוכנית בפועל וללמוד מהחוויה של האנשים שעברו אותה.

בסיום התבקשו המשתתפים למלא משוב מפורט על מרכיבי המסע. המטרה הייתה להבין מה עבד היטב, מה דרש התאמה ואילו שיפורים כדאי להביא להמשך.

קרן הצטרפה מראש גם מתוך נקודת המבט הזאת. מעבר למעורבות בהיערכות ובהפקה, היא ביקשה לזהות איך אפשר להעניק מעטפת טובה ומדויקת יותר למסעות הבאים.

העבודה על הפיילוט כללה כמה תחומי תשומת לב:

• ההכנה למסע: המפגשים המוקדמים וההיערכות של המשתתפים.
• האירוח והציוד: המעטפת המעשית שליוותה את הפעילות.
• רצף התוכנית: השילוב בין הסדנאות, המפגשים והיציאה להר.
• החוויה האישית: החששות, הצרכים והרגעים המשמעותיים לאורך הדרך.
• המשוב להמשך: איסוף התייחסויות מפורטות לצורך למידה ושיפור.

במסע שמשלב תוכן רגשי ופעילות בשטח, יש חשיבות להקשבה למה שהמשתתפים חוו בפועל. המשוב מאפשר לצוות לבחון את התוכנית גם מנקודת המבט שלהם.

למי עשוי להתאים מסע מהסוג הזה?

בשיחה על הפיילוט, קרן הצביעה על האפשרות לפתח מסעות גם לחברות, לקבוצות מנהלים ולקבוצות נשים. זו מחשבה על המשך הדרך ועל התאמת הרעיון לקהלים שונים.

עבור קבוצה ארגונית, מסע כזה יכול ליצור מסגרת לעיסוק בתמיכה הדדית, באחריות ובמפגש עם מצבים לא מוכרים. עבור קבוצות אחרות, הדגש עשוי להיות על התנסות אישית, היכרות או יציאה מהשגרה.

ההתאמה צריכה להיבנות בהתאם למטרות הקבוצה, לדרישות המסלול ולמאפייני המשתתפים. התוכנית שתוארה כאן היא תוכנית הפיילוט שהתקיים; פרטים על מסעות עתידיים, לרבות מועדים, מסלול ותנאי השתתפות, צריכים להיבדק בנפרד כאשר יפורסמו.

החוויה שקרן לקחה איתה מהאולימפוס

כשקרן מספרת על המסע, היא חוזרת לאנשים ולרגעים שחלקה איתם: החיבוקים בשדה, השיחות בסדנאות, הצחוק בבקתה והמכתב מילדיה. לצד אלה נשאר גם הזיכרון של הקושי ושל העזרה שקיבלה.

המסע הפגיש אותה עם אחריות מוכרת בתוך מציאות חדשה. היא הביאה איתה את הניסיון ההפקתי ואת הרצון לדאוג לאחרים, ובדרך למדה לתת מקום גם לכך שמישהו ידאג לה.

עבור קרן אופק, ההשתתפות בצוות הפיילוט הייתה הזדמנות להרחיב את העשייה המקצועית ולבחון כיצד הפקה מוקפדת יכולה לתמוך בחוויה קבוצתית בעלת משמעות אישית.

רוצים לשמוע על מסע המנהיגות לאולימפוס ולבחון אפשרות לחוויה קבוצתית עבור הארגון או הקבוצה שלכם? פנו לקרן אופק הפקות אירועים לקבלת מידע על האפשרויות הנבחנות ועל התאמתן למטרות שלכם.